לא היו לזה סימנים מבשרים, שום התראה מוקדמת: יום אחד הוא פשוט הופיע בשיכון, והעולם השתנה.
קראו לו יורם, היו לו עיניים בלי צבע וכישרון נדיר לצרות, והוא ליכד סביבו ארבעה חברים שיישארו יחד תמיד. או שלא. כי לפעמים ההיסטוריה בורחת מן המסלול שהותווה לה, כמו כלב שהשתחרר מרצועה.
בשבילה גיבורים עפים הוא סיפורה של קבוצת ילדים משיכון פועלים בחיפה - ילדים של שלהי שנות השישים, שנות הנס של מלחמת ששת הימים, שנות התרוממות הרוח והעתיד המבטיח.
התוכנית הכללית," נזכר אריק, המספר, "היתה למשוך את שנת 1967, שנת הניצחון הגדול, הלאה והלאה, כמה שיותר. למה להחליף כשהכול כל כך נפלא?"
אבל התוכנית הכללית השתבשה, ואיתה גם התוכניות הפרטיות.
בשבילה גיבורים עפים הוא סיפור התבגרותם המשעשע והטרגי של חמישה נערים ומדינה אחת בעשורים מלאי התפניות שבין מלחמת ששת הימים לרצח רבין, והוא בעצם סיפור התבגרותנו אנו, הישראלים, כפי שהוא משתקף מן הפינה של שיכון אחד קטן ומופלא בשולי התמונה הגדולה.
בשבילה גיבורים עפים הוא רומן על אהבה: על מה שמפעיל ומכבה אותה, על אהבה לאנשים שפניהם מוכרים לך יותר מפניך שלך ושחייך כרוכים בחייהם יותר מכפי שתבין אי פעם. ובתוך כך הוא גם סיפור אהבה לאישה אחת יחידה במינה, זו שבשבילה גיבורים רוצים לעוף.
אמיר גוטפרוינד מאיר בפנס הקסם שלו רגעים הנצורים היטב בזיכרון הלאומי לצד כאלה שנשכחו, או בעצם נשכחו רק לכאורה, כי הנה הם שבים ומזדהרים מבין דפי הסיפור, לעתים מוכרים עד כאב. הוא מחפש בחצץ של זיכרונות אבל גם הופך סלעים גדולים מאוד, ואת מה שהוא מוצא מתחתם הוא צורף לסיפור יפהפה ומחכים על קיומנו בארץ הזאת.
בשבילה גיבורים עפים הוא ספרו הרביעי של אמיר גוטפרוינד, מן המרתקים בדור החדש של סופרי ישראל. ספריו הקודמים שואה שלנו (פרס בוכמן 2001), אחוזות החוף (פרס ספיר 2003) והעולם, קצת אחר כך זכו לתשואות המבקרים והקהל.
ביקורות ודירוגים
כדי לדרג את הספר יש להתחבר למערכת! (אבל עדיין אפשר לכתוב את חוות דעתכם בתיבת הטקסט שלמטה)
מאת: dafnata בתאריך 03/08/2010 דירוג: 4
קראתי בהנאה צרופה. הדמויות היו עגולות ושמנמנות, וראיתי אותן אחת אחת, ברחובות הילדות שלי, בשכונה בה גדלתי. הרחתי, טעמתי והרגשתי.חוץ מזה שזה היה שיעור הסטוריה וידיעת הארץ. אהבתי מאד.
מאת: nava בתאריך 03/01/2010 דירוג: 3
הספר כתוב מקסים, ועתיר משפטים שלא יישכחו במהרה. כמה מהדמויות כובשות ותלת-מימדיות, וחלק מהן נתנו לי את התחושה שפגשתי אנשים ששכחתי מזמן. באמת כיף לקרוא!
מה שהפריע לי היא התחושה שהסופר הרגיש מחויב לספק עלילה, אבל עשה זאת רק בעשרים ומשהו העמודים האחרונים, בהם קשר את כל הדמויות (כמעט) באירוע אקשן מופרך למדי. אלמלא הנ"ל, הדירוג היה 5.
